הבעייה המינית הכי נפוצה אצל גברים היא שפיכה מוקדמת. שפיכה מוקדמת מוגדרת (רק מאז 2014) כשפיכה לא רצונית תוך דקה מהחדירה וזה קורה אצל כ-0.5% מהגברים (1).
יש ויכוח האם זו פתולוגיה או שכמו שיש אנשים גבוהים ואנשים נמוכים יש כאלו ששופכים מוקדם יותר ויש כאלה שמאוחר יותר וכולם בריאים וזו לא פתולוגיה. כלומר טבעי שלא כולם ישפכו לאחר בדיוק אותו זמן. האם אנחנו פשוט מגדירים את אלו שבקצה הסקאלה הנורמלית כסובלים משפיכה מוקדמת? בכל מקרה, הרבה אנשים רוצים לדעת איך להאריך את זמן החדירה. (אגב, חצי מהגברים 'גומרים' תוך 5:45 דקות (1)). הפוסט הזה הוא סיכום נדיר של הפתרונות מהזווית המדעית.
בפוסט הזה אנסה לתרגם עבורכם את ההבנה המדעית לצעדים מעשיים שאתם יכולים ליישם. תיכף אסביר את מנגנון השפיכה וממנו תבינו איך פסיכולוגיה והתנהגות יכולות לשנות את הביולוגיה בהקשר של שפיכה. לא כל הגברים אותו דבר. לכן אני לא מאמין בפתרון אחד שמתאים לכולם. בפוסט הזה תקבלו את ההסבר המדעי ל'איך המוח שולט על השפיכה' כדי שתבינו את ההיגיון מאחורי הצעדים ותוכלו ליישם אותם בצורה שמתאימה ספציפית לכם או למטופלים שלכם. בקורס "מין מוח שכזה" אני נותן הרצאה של שעתיים על הנוירו-ביולוגיה של תפקוד מיני ופה אעשה את זה בקיצור ורק בהקשר של שפיכה גברית.
כשיש בעיה, הרבה אנשים רוצים תרופה, הכי טוב שזה יהיה כדור שלוקחים וסוגרים עניין וממשיכים הלאה. הטענה שההבדל בזמן-עד-לשפיכה זו שונות טבעית בין גברים ולכן אין צורך רפואי להתערב מנעה את אישור התרופה לבעייה ע"י ה FDA. לעומת זאת, באירופה בשל הסבל הרב של אלו שסובלים משפיכה מוקדמת האישור ניתן.
אבל אני מציע לטפל בצד הפסיכולוגי-התנהגותי במקביל או אף כקו פעולה ראשון. מבחינתי כחוקר מוח הצד הפסיכולוגי הוא ביולוגי לגמרי. מבחינתי, טיפול שאיננו תרופתי - אפילו רק שיחות - משנה דברים ביולוגים במוח.
אז נתחיל? דבר ראשון הקדמה קצרצרה על מערכת העצבים שלנו, זו הקדמה שחשובה להמשך.
מערכת העצבים בנויה כך שהמוח זה המנהל וחוט השדרה זה הסמנכ"ל. שאר העצבים מרכיבים את מערכת העצבים הפריפרית שכפופה להנהלה. כלומר ההנהלה מורידה הוראות לגוף דרך המערכת הפריפרית.
המערכת הפריפרית הזו מחולקת לשתיים: חלק אחד מודע שנקרא סומטי וחלק שני שנקרא המערכת האוטונומית והוא לא מודע ולא רצוני.
מערכת העצבים האוטונומית כשמה כן היא והיא עובדת כל הזמן ברקע בלי שאנחנו מודעים לכך. למשל תנועת המעיים מפוקחת ע"י עצבים מהמערכת האוטונומית, כמו גם הבקרה על קצב הלב, או שינויים בלחץ כלי הדם שאיננו מודעים אליהם. הזקפה למשל ניגרמת מפעולה של מערכת העצבים האוטונומית שגורמת להרפיית שרירים בכלי הדם בפין וגברים לא יכולים לגרום לזקפה או להרפיית הפין באופן רצוני כפי שאנחנו לא יכולים לצמצם או להרחיב את האישונים באופן רצוני.
למערכת האוטונומית יש 2 זרועות שהפעילות שלהן בד"כ הפוכה, כלומר אחת מפעילה והשנייה מכבה.
זרוע אחת נקראת המערכת הסימפטטית והיא עובדת במצבי התרגשות (Fight, Flight, Freeze) וכפי שנראה גם בסקס (שזה ה- F הרביעי.. תחשבו על זה רגע).
הזרוע השנייה של המערכת האוטונומית עובדת במצבי רגיעה (Rest and Digest) והיא נקראת הפאראסימפטטית. זה תיאור קצת פשטני בפוסט המשך (פה) אעמיק עוד.
בשורה התחתונה: יש לנו מערכת סומטית (מודעת) ושתי מערכות לא מודעות: מערכת סימפטטית למצבי התרגשות ומולה מערכת פאראסימפטטית לרגיעה.
אחרי הרקע הזה אפשר לעבור ולדבר על השפיכה.
לשפיכה יש 2 שלבים ושניהם נגרמים ע"י הפעלה של המערכת הסימפטטית.
בשלב הראשון, המערכת הסימפטטית גורמת להוצאת הזרע מיותרת-האשך ולכיווצים של צינור הזרע שדוחפים את הזרע במעלה הצינור עד לאזור שמתאחד עם צינור השתן ושעטוף עם הפרוסטטה. בתחתית האזור הזה יש שריר טבעתי שסוגר את הצינור ומונע מהזרע להמשיך הלאה. כך הזרע מצטבר שם עד לשלב השני של השפיכה.
בשלב השני של השפיכה, השריר הטבעתי מקבל פקודה עיצבית להרפות ובכך להפסיק את חסימת הצינור. הלחץ משתחרר והזרע פורץ החוצה עם סיוע מהתכווציות של שרירים נוספים שדוחפות אותו בצינור השתן. גם השלב הזה מפוקח ע"י המערכת הסימפטטית. השריר הטבעתי שנפתח (ומאפשר לזרע לפרוץ החוצה) מפוקח בנוסף למערכת הסימפטטית (הלא רצונית) ע"י המערכת הסומטית הרצונית (אנחנו מרפים אותו כדי לעשות פיפי).
חוט השדרה (הסמנכ"ל) מקבל את התחושות מהפין דרך עצבים תחושתיים ומחזיר הוראות פעולה דרך עצבים של שלוש המערכות שתיארתי: הסימפטטית, הפאראסימפטטית והסומטית (המודעת). לצורך כך, בחוט השדרה יש מרכז עצבי שמנצח על כל הסימפוניה שמובילה לזקפה ולשפיכה. המרכז הזה, שהתגלה בבני אדם רק ב 2017, יכול לקבל החלטות באופן עצמאי אבל הוא גם נמצא תחת פיקוח של המוח (המנכ"ל).
אז עד עכשיו הסברתי שהשפיכה נגרמת ע"י המערכת הסימפטטית הלא רצונית ושיש בה גם מרכיב רצוני - סומטי. חוט השדרה (הסמנכ"ל) מנהל את האופרציה והוא בעצמו מקבל הוראות מהמוח, המנכ"ל.
אז עכשיו ממש בקיצור על המנכ"ל: המנגנונים בתוך המוח לפיקוח על הפעילות המינית הזכרית.
בעשורים האחרונים נמצאו רשתות עצביות בחלק של המוח שנקרא היפותלמוס ששולטות על ההתנהגות המינית הזכרית. בפוסט קודם הראיתי איך הגילוי שלהן איפשר להפעיל אותן בצורה מלאכותית ולגרום להתנהגות מינית זכרית: עכבר זכר הפסיק להילחם וניסה להזדווג (עם זכר אחר), נקבה עלתה על זכר ונסתה לקיים איתו יחסים כאילו שהיא הזכר והוא הנקבה!
מה מפעיל ומה מכבה את המרכז הזה שהוא המתג הראשי במוח לתשוקה, זקפה ושפיכה? התשובה - החומר דופאמין. לכן העלאת דופאמין מעלה חשק מיני. (זה מסביר את הפעולה של תוספי תזונה מבוססי צמחים שמעלים את הדופאמין ומאיצים את השפיכה ומעלים את החשק המיני למשל Mucuna pruriens, Magic Velvet Bean). הפעלה של המרכז במוח מחישה פעילות מינית זכרית ולכן לגברים שסובלים משפיכה מעוכבת העלאת דופאמין יכולה להיות פיתרון. החומר סרוטונין מעכב את המרכז הזה במוח ולכן סרוטונין מאט את התקדמות הפעילות המינית. כלומר העלאת סרוטונין תעכב את השפיכה.
בסופו של דבר הסיגנל החשמלי מהמנכ"ל, המוח, מגיע לסמנכ"ל, חוט השדרה, ומתורגם לסיגנל כימי. הסיגנל הכימי יכול להיות סיגנל שמורה לחוט השדרה להפעיל את עצבים סימפטטיים (עם החומרים הכימים אוקסיטוצין, וזופרסין ונוראדרנלין) או סיגנל עצבי שמורה לחוט השדרה לעכב שפיכה (סרוטונין, זה בנוסף לפעילות של סרוטונין במוח לעיכוב פעילות מינית שתיארתי קודם).
כך חוט השדרה, הסמנכ"ל, יכול להורות על שפיכה והמנכ"ל, המוח, יכול לעמוד מהצד, או להתערב. אם הוא מתערב הוא יכול לעכב או להאיץ את השפיכה.
זהו, זה ממש בקיצור הרקע שאתם צריכים כדי להבין את ההמשך: איך אפשר לשלוט על השפיכה בעזרת טיפולים תרופתיים וטיפולים שאינם תרופתיים. אז עכשיו תכל'ס.
אחרי שהבנו איך זה עובד ניראה מה אפשר לעשות כדי לעכב את השפיכה.
אתחיל עם התערבות תרופתית ואח"כ אכתוב על טיפולים לא תרופתיים.
בישראל, התרופה Priligy (Dapoxtine) מאושרת אך אינה משווקת. ניתן לייבא אותה בצורה חוקית עקב כך שהיא מאושרת באירופה. התרופה הזו מעלה את כמות הסרוטונין בסינפסות מה שמעכב את הפעילות המינית. היא עובדת באותו מנגנון בדיוק כפי שעושות תרופות נגד דיכאון מסוג SSRI. לכן אנשים שלוקחים תרופות נגד דיכאון מסוג SSRI חווים פעמים רבות דיכוי של היצר המיני ועיכוב בשפיכה. אלא שבניגוד אליהן, לא לקחים אותה מידי יום: היא מעלה את הסרוטונין חזק ומהר ולזמן קצר יחסית.
לסיכום, ה - Priligy מעלה את כמות סרוטונין - גם במוח עצמו וגם מהמוח לחוט השדרה - ובכך מגבירה את העיכוב על השפיכה כלומר מעכבת שפיכה מוקדמת. . הסרוטונין מיוצר בגוף מחומר ששם הקיצור שלו זה 5HTP והוא עצמו מיוצר מחומר בשם מטריפטופן. החלק שקשה לגוף לבצע זה המעבר מטריפטופן ל 5HTP, כלומר כשיש כבר בתא 5HTP הוא הופך כמעט מייד לסרוטונין.
(אנשים שלוקחים את הסם MDMA סובלים בימים שלאחר מכן מרמות נמוכות של סרוטונין ושל האנזים שמייצר את ה 5HTP. לכן הם לוקחים 5HTP שאפשר לקנות בכל בית מרקחת. ה-5HTP שמגיע למוח הופך כמעט מיד לסרוטונין. כך הם מנסים לחזור לרמות הרגילות של הסרוטונין).
אז האם אפשר במקום לקחת פריליג'י לקחת 5HTP כדי למנוע שפיכה מוקדמת? בחולדות זה אכן עובד! אבל במינון גבוה: 25mg/KG, כלומר כ- 2 גרם לגבר ששוקל 80 ק"ג. לא נעשה ניסוי קליני בבני אדם עם 5HTP ולכן אני לא יכול לומר אם זה עובד או לא עובד ואם זה עובד אז באיזה מינון כי בני אדם הם לא חולדות גדולות. בנוסף, החומר 5HTP מתפרק מהר, חצי ממנו יעלם תוך כשעתיים. גם ל 5HTP יש תופעות לוואי ובקיצור ניראה לי שדרך המלך היא להשתמש בתרופה שנבדקה ונמצאה יעילה. כמו כן, מדובר בחומרים שמשפיעים על המוח ולקחת חומרים כאלה בלי מלהתייעץ עם רופא זה מסוכן. (למשל, ייתכן שאתם לוקחים תרופה אחרת שביחד עם ה- 5HTP ועוד במינון כ"כ גבוה תגרום לבעיות רציניות).
תרופה אחרת, Silodosin מעכבת את ההוראה להפעלה של המערכת הסימפטטית מחוט השדרה לאיבר המין. היא עושה זאת דרך עיכוב של הנוראדרנלין באופן ספיצפי למדי ביותרת-האשך ובצינור הזרע ובכך מונעת מהזרע לצאת. כמו כן היא מונעת לאחר מכן את התכווצויות הפרוסטטה שמזרימה את הזרע החוצה. התרופה הזו הראתה יעילות טובה לטיפול בשפיכה מוקדמת בבני אדם (2) יש לה מעט תופעות לוואי אבל לא קיבלה (עדיין?) התוויה למניעת שפיכה מוקדמת. החוקרים ציינו שהיא משמשת לעיכוב שפיכה מוקדמת Off label כלומר גברים משתמשים בה לצורך זה למרות שאין לה התוויה מאושרת לכך. מאחר שבניגוד ל-Priligy התרופה Silodosin לא פועלת ברמת המוח כלל אלא ברמת חוט השדרה-איבר המין בלבד, נשאלת השאלה מה קורה במוח כשהוא נותן הוראה לשפיכה אבל לא יוצא זרע. האם המוח מודע לזה או שמבחינתו הייתה שפיכה? האם הגבר יחווה אורגזמה ומה יהיה מצבו לאחר מכן?
אם מבחינת המוח הייתה שפיכה, הגיוני שיופרשו בתוך המוח החומרים סרוטונין ופרולקטין שמכבים את היצר המיני כפי שהם מופרשים בד"כ אחרי שפיכה. לא ראיתי תשובה לזה בספרות. ייתכן שהתרופה הזו תעכב שפיכה ותשאיר את החשק המיני (כלומר לא תהיה הפרשת פרולקטין וסרוטונין) זאת במקרה שההוראה לשפיכה מתחילה מחוט השדרה והמוח לא קיבל החלטה להתערב ולא מודע לכך.
יש בהחלט שאלות מענינות לגבי התרופה הזו. אם השתמשתם ב-Silodosin אשמח לשמוע ממכם על ניסיונכם כדי שאוכל להעביר את המידע לאחרים.
באופן כללי, התחום המיני לא מקבל מספיק את הזרקור המדעי ולדעתי זה בגלל בושה, אשמה ופחד של מדענים לעסוק בכך. דוגמה נוספת לכך היא שהקורס שלי 'מין מוח שכזה' הוא יחיד במינו ולא קיים למיטב ידיעתי בשום מקום אחר (גם לא באקדמיה אלא אם אני מלמד אותו). לעומת ההתעלמות המדעית, התרופות לזקפה הן best seller מה שמראה שמצד הצרכנים יש בהחלט ביקוש לשיפור תפקוד מיני.
חשוב: סרוטונין ונוראדרנלין משמשים לעוד הרבה דברים אחרים חשובים בגוף ולכן לתרופה שמשנה את הכמות שלהם בגוף יכולה להיות השפעה לא טובה על דברים אחרים בגוף. שימוש בהן יחד עם תרופות/סמים אחרים יכול להיות מאוד בעייתי (למשל, השילוב של הסם אקסטזי, הידוע גם בשם אמדי, עם תרופות מסוג SSRI שגם הן מעלות סרוטונין מאוד מסוכן). לכן, צריך לתרופות האלו מרשם רופא. אין בושה להתייעץ עם רופא.
מה עם ויאגרה? ויאגרה - (והתרופות הדומות לה, בכולן נמצא החומר הפעיל PDE5i) - עובדת קודם כל על תאי שריר בדפנות כלי הדם בפין (ובדגדגן) ומרחיבה אותם מה שגורם לזקפה. לאפקט הזה אין שום קשר לשפיכה. אבל, חוץ מההשפעה על כלי הדם בפין, לחומר הפעיל בויאגרה יש עוד השפעות בגוף שיכולות להסביר ממצאים ממספר מחקרים שהראו שויאגרה מאריכה את הזמן לשפיכה אצל הסובלים משפיכה מוקדמת (3).
למעמיקים, ההשפעות הנוספות הן ברמת תאי השריר ובאמת המוח. ברמת תאי השריר, כפי שהויאגרה מרפה תאי שריר בדפנות כלי הדם, היא גם מרפה תאי שריר הנחוצים לתנועת הזרע בצינור הזרע (ה-vas deferens), להוספת נוזלים לזרע (ב- seminal vesicles) ולדחיפתו החוצה (ב-prostate) (4). מעניין האם ההשפעות האלו על השרירים דוחות גם את חווית האורגזמה במוח. בנוסף, החומר הפעיל בתרופה, ה PDE5i, עובר מהדם למוח ומשפיע גם על המוח בצורות שונות ויכול להשפיע אפילו על תאי עצב בצורה ישירה (8).
בנוסף, ייתכן שאצל חלק מהגברים יש קשר פסיכולוגי שבו הזקפה מתורגמת לביטחון. הביטחון מפחית את פעולת המערכת הסימפטטית מה שמעכב את השפיכה.
כדי לבדוק את זה צריך לבדוק את ההשפעה על גברים שאצלם חוסר ביטחון מוליך לשפיכה וזה למיטב ידיעתי לא נעשה. כאמור כל גבר -כולל אלו עם שפיכה מוקדמת - הוא ייחודי ויכול להיות שטיפול מסוים יעזור לחלק מהגברים וטיפול אחר יעזור לאחרים בדחיית השפיכה. כלומר, אם הגבר מרגיש חרדת ביצוע וחוסר ביטחון ייתכן שויאגרה תעזור ע"י הגברת הביטחון. אם אתם מנסים את הכיוון הזה, אשמח לשמוע מכם פידבק!
לסיום החלק התרופתי לטיפול בשפיכה מוקדמת, ישנן משחות שנועדו להוריד את התחושה בפין ע"י הרדמת מקומית של העצבים התחושתיים בו. לפחות חלק מהן מבוססות על החומר Lidocain שמונע את הפעלת תאי העצב. זה יכול לעזור לגברים שיש להם רגישות מוגברת בעור הפין. זה לא יעזור כשהטריגר לשפיכה הוא פסיכולוגי ולא רגישות יתר בפין אלא בגלל גורמים פסיכולוגים אחרים כפי שתיכף ניראה.
עכשיו אתייחס לטיפולים שאינם תרופתיים.
מאחר שהמערכת הסימפטטית היא זו שמפעילה את השפיכה עיכוב שלה מאט את השפיכה.
מה מעלה פעילות של המערכת הסימפטטית?
פחד, לחץ, חרדה כל אלה מגבירים את המערכת הסימפטטית ולכן מאיצים את ההגעה לשפיכה.
מדוע שמישהו יפחד, יהיה בחרדה, או במתח בזמן סקס? יכולות להיות הרבה מאוד סיבות וכל גבר הוא מקרה ייחודי. לדוגמה: הגבר מרגיש במבחן, הוא מפחד מקשר, הוא מפחד מהנשיות המתפרצת, הוא מפחד מאיבוד שליטה שלו או של הפרטנר/ית ועוד.
כל רגש אינטנסיבי יכול להפעיל את המערכת הסימפטטית. גם רגש נעים, למשל, כשאנחנו מתאהבים.
בעבודת עומק נפשית הגבר מזהה את הגורמים הפסיכולוגים שלו שמפעילים אצלו את המערכת הסימפטטית.
זיהוי הגורמים מאפשר להוציא מהם את העוקץ כך שלהבא בסיטואציה מינית הגבר לא ייכנס למצוקה ריגשית שמפעילה את המערכת הסימפטטית או ילמד להפחית את התגובה הריגשית. כדאי לזכור, שלפי מודל פופולרי בחקר המוח של רגשות, רגשות, למשל פחד וחרדה, הם פירוש של המוח לסיטואציה ופירוש אחר יביא לרגש אחר או לאף רגש (ראו פוסט קודם על מודל אפר"ת פה).
כלומר פיתרון ראשון הוא לא להגיע למצב הרגשי שגורם להפעלת המערכת הסימפטטית. זה לא משהו שאפשר פשוט להחליט עליו אלא זה דורש עבודה טיפולית.
נעבור לפתרון שני שמבוסס על העובדה הבאה: כשהמערכת הסימפטטית עובדת הנשימות מתקצרות. יש ממצאים שמראים שזה עובד גם הפוך: נשימות איטיות ועמוקות מחלישות את פעולת המערכת הסימפטטית.
טכניקות טנטריות אכן מדגישות את חשיבות הנשימה במיניות.
כלומר הפיתרון הוא נשימות עמוקות ושאיפת הרבה מאוד אוויר כדי להפחית את הפעילות של המערכת הסימפטטית.
זו דרך להאט את ההגעה לשפיכה באופן מודע ע"י התנהגות (שאיפות עמוקות).
הפיתרון השלישי הוא התנהגותי - פיזי בעזרת שרירי רצפת האגן. כאמור, בשלב השני של השפיכה, ניפתח שריר טבעתי שגורם - יחד עם שרירים נוספים - לזרע לפרוץ החוצה. השריר הזה נשלט גם בצורה רצונית וגם עם המערכת הסימפטטית בצורה לא רצונית. אפשר ללמוד לחזק את השריר ואת השליטה הרצונית בשריר וכך לעכב את השפיכה. הרעיון הוא לכווץ ולהרפות את השריר פעמים רבות ולאט לאט להגיע לשליטה ספציפית ויותר יותר בו.
הפיתרון הרביעי נקרא Stop and start והוא הוצע לראשונה כבר ב-1956 ע"י האורולוג Dr. James Semans.
הרעיון הוא להרגיש את רגע השפיכה המתקרב, את נקודת האל חזור ואז לעצור.
העצירה מורידה את ההתרגשות ואת הפעילות של המערכת הסימפטטית. אחרי שההתרגשות שוככת, אפשר להמשיך וכך שוב ושוב. עם הזמן, נוצרת אסוציאציה בין העוררות העולה לעיכוב עוררות והתהליך נטמע והופך ללא מודע. לפי ד"ר סמנס, את הגירוי נותנת הפרטנרית, בהתחלה כשהפין יבש ואחרי שזה מצליח עוברים לפין משומן בחומר סיכה. בשנות ה-70, חוקרי הסקס מסטרס וג'ונסון הוסיפו לטכניקה הזו בשלב העצירה לחיצה על ראש הפין (squeeze) שנמשכת עד שההתרגשות יורדת (4). לא ברור לי על סמך מה התוספת שלהם.
הפיתרון הבא, החמישי ברשימה הזו, הוא להשתמש בביופידבק כדי ללמוד לשלוט על המערכת הלא מודעת.
אבל רגע, קודם כתבתי שאי אפשר לשלוט על המערכת האוטונומית אז מה קורה פה?
התשובה (המדהימה) היא שכן, לפעמים אפשר.. ביופידבק זו היכולת לשלוט על דברים לא מודעים שבאופן רגיל אינם תחת שליטה רצונית וזו יכולת נרכשת. אנשים לומדים בעזרת ביו-פידבק לשלוט על קצב הלב, להפחית פעילות של המערכת הסימפטטית להפחית מיגרנות ובריחת שתן (7).
אנשים יכולים אפילו ללמוד לשלוט על גלי המוח שלהם! כך נכים, יכולים בעזרת שינוי גלי המוח שלהם לתת הוראות לזרוע מכנית שתגיש להם כוס קפה. ביישום אחר, בעזרת שליטה רצונית על גלי המוח שלהם נכים, שאיבדו גם את יכולת הדיבור, יכולים לראשונה לתקשר עם העולם ע"י הזזת הסמן של המחשב. זה בעצם קורה ע"י ריכוז המחשבה בצורה מסויימת (!), אלקטרודות על הראש מזהות את גלי המוח (!) וסוגי גלים שונים מזיזים את העכבר של המחשב אחרת. גם עכברים יכולים ללמוד להפעיל תאים מסוימים במוח שלהם ולהשתיק תאי עצב אחרים וספציפים כדי לקבל פרס (6)! כל זה מדהים בעיני ונשמע כמו מדע בדיוני אבל זה כבר קורה. לא הכל אפשרי עם ביופידבק והמנגנון הביולוגי של ביופידבק עדיין ממש לא ברור.
בכל אופן, הטיפול לשפיכה מוקדמת בעזרת ביו-פידבק הרבה יותר קונבנציונלי מאשר שליטה בגלי המוח או בקצב הלב. הטיפול לוקח מספר חודשים והוא די יעיל (50% יעילות והארכת זמן החדירה מ-2 דק למעל 10. במטופלים מתחת לגיל 35 היעילות הייתה גבוהה יותר - 65% (6)). זה לדעתי כיוון מבטיח שלגמרי לא נחקר מספיק.
הטיפול הקיים בביופידבק לשפיכה מוקדמת מכוון גברים לכווץ את השריר הטבעתי הרצוני קצת לפני ההגעה לשפיכה. כלומר זו תוספת לאסטרטגיה של מסטרס וג'ונסון. גברים בהתחלה לא מצליחים להפעיל את השריר ולאט לאט הם לומדים לעשות את זה ובזמן הנכון. בנוסף הם לומדים לא לפספס את רגע האל-חזור עם תשומת הלב למצב הגופני-רגשי שלהם (6).
בכיוון פחות שמרני, ביופידבק יכול לשמש כדי לשלוט על מידת ההפעלה של המערכת הסימפטטית. זאת מאחר שהמוח שולט על חוט השדרה שמוציא את ההוראות עם המערכת האוטונומית לזקפה ולשפיכה.
מידע מהגוף ומהסביבה מגיע לחלק המודע של המוח, הרצוני. המוח מפרש את המידע הזה והפירוש בסופו של דבר מתורגם להוראות הפעלה למערכת האוטונומית.
לדוגמה: כשאני הולך ברחוב ורואה נחש על המדרכה מטר לפני אני מייד נדרך והמערכת הסימפטטית עובדת חזק. מבט נוסף מראה לי שזה סה"כ צינור שחור מגומי ואני לאט לאט נרגע. הדוגמה מראה איך מידע מהסביבה מגיע למוח, מקבל פירוש ובהתאם לפירוש הזה מתורגם לשינוי בפעילות של המערכת הסימפטטית. כלומר המנכ"ל (המוח) מנהל את המערכת האוטונומית.
טיפול פחות קונבנציונלי לשפיכה מוקדמת בעזרת ביופידבק יכוון לקבל נגישות רצונית למסלול המוחי שמפקח על המערכת האוטונומית כדי להפחית את הפעילות של המערכת הסימפטטית.
הלמידה הזו היא כמו ללמוד שפה. אנשים מתקשים לתאר במילים מה הם בדיוק עושים במחשבה כדי לשנות את גלי המוח או את קצב הלב שלהם למשל.
בכל מקרה, עד כמה שראיתי טיפול כזה עדיין לא נעשה.
למי שעדיין סופר, אני עובר לפתרון מספר 6. :)
במקרים מסוימים, ייתכן שהשפיכה המוקדמת קורת כי הגבר למד למהר.
למשל אם בילדות לא הייתה לו פרטיות והוא מיהר לגמור לפני ש'תופסים' אותו. רואים שזו סיבה אפשרית בחיות מעבדה: כשמכניסים נקבה לכלוב עם זכר אבל רק לזמן קצר הזכר לומד לשפוך מהר וההרגל הזה יישאר איתו לאחר מכן (8). לכן הרעיון הוא ליצור הרגל חדש. כלומר למידה חדשה שתתחרה בלמידה הקודמת.
כלומר, הכיוון לפתרון במקרה זה הוא למידה חדשה: יש זמן!
שוב, החוויה של 'האין זמן' היא חוויה של לחץ שמעלה את פעילות המערכת הסימפטטית.
(מרתק, לדעתי, שבחיות מעבדה מוצאים שזכרים ששופכים מהר באופן כרוני לא נהנים מהסקס אבל הם ממשיכים לרצות סקס! זו עוד הדגמה לכך ששתי המערכות של לרצות ושל להנות הן מערכות נפרדות במוח ושאנחנו לא שמים לב לזה). ככל הניראה, הלמידה הקודמת אף פעם לא נעלמת, אבל הלמידה החדשה מתחרה איתה בהשפעה על ההתנהגות. כך קורה באופן כללי עם למידה.
זהו.. סקרתי פה את הטיפולים הקיימים מהצד המעשי ואת הבסיס המדעי שלהם. אני עושה מאמץ רב להביא את הידע המדעי הכי עדכני והכי מדוייק ולהנגיש אותו בשפה פשוטה. אם פספסתי משהו אשמח לשמוע ולהוסיף/לתקן. אתם יכולים לפנות אלי כאן. לסיכום מהזווית הטיפולית ראו פה. העמקתי בנושא כי שפיכה מוקדמת זו הבעייה המינית הכי נפוצה אצל גברים. זה היה סיכום נדיר של הזווית הביולוגית ואני מקווה שהיה לכם מעניין ומועיל. אשמח שתפיצו הלאה. אני עובד קשה כדי להנגיש תוכן איכותי, מעמיק ובחינם בנושא מדעי המיניות. אם מתאים לכם לפרגן לי בקפה (4$), אשמח וזה עוזר לי להמשיך. תודה מראש! (אפשר גם בביט/פייבוקס 0528726673).
בקורס 'מין מוח שכזה' אני מדבר על ה-כ-ל. גם לרוחב וגם לעומק. אני מביא את המדע הכי עדכני בצורה מעניינת ומונגשת ל-כ-ו-ל-ם. כדאי לקרוא פוסטים נוספים בבלוג, לקרוא כתבות שלי ואיתי, לשמוע ראיונות איתי בתקשורת ואז להרשם לקורס הקרוב!
הקליקו על הלינק הרלוונטי: לפוסטים נוספים בבלוג,
מקורות (רשימה חלקית למאמרי מפתח. הפוסט מבוסס על עוד עשרות מאמרים)
Proposal for a definition of lifelong premature ejaculation based on epidemiologic.al stopwatch data. Waldinger et al. (2005). Journal of Sexual Medicine.
Effectiveness of 'on demand' silodosin in the treatment of premature ejaculation in patients dissatisfied with dapoxetine: a randomized control study. Bhat et al. (2016). Central European Journal of Urology free reading here https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC5057054/
The role of phosphodiesterase type 5 inhibitors in the management of premature ejaculation: a critical analysis of basic science and clinical data, (2007), Juza Chen, Gal Keren-Paz, Yuval Bar-Yosef, Haim Matzkin, European Urology. Review.
Current and emerging treatment options for premature ejaculation, (2022), Murat Gul,
Kadir Bocu, Ege Can Serefoglu, Nature Reviews Urology
PDE5 Exists in Human Neurons and is a Viable Therapeutic Target for Neurologic Disease, (2016), Andrew F Teich, Mikako Sakurai, Mitesh Patel, Cameron Holman, Faisal Saeed, Jole Fiorito, Ottavio Arancio, Journal of Alzheimer's Disease.
Biofeedback for treating pre-mature ejaculation - Awareness and timing of pelvic floor muscle contraction, pelvic exercises and rehabilitation of pelvic floor in lifelong premature ejaculation: 5 years experience (2014). Archivio Italiano di Urologia e Andrologia https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/25017593/
Efficacy of Biofeedback for Medical Conditions: an Evidence Map, (2019), Journal of General Internal Medicine. Here
Context-Dependent Acquisition of Copulatory Behavior in the Male Rat: Role of Female Availability, Pfaus, (2008), Behavioral Neuroscience Here
Biofeedback in lab-animals:
7. Closed-loop brain training: the science of neurofeedback, (2016) Nature Reviews Neuroscience Here
8. A comprehensive review of EEG-brain–computer interface paradigms, (2019), Journal of Neural Engineering And Brain Computer Interfaces, a Review (2012) Sensors. link:
9. גיבור הכובש את יצרו – היבטים קליניים של טיפול בשפיכה מוקדמת טלי סמסון ומירים ברנר. https://www.betipulnet.co.il/particles/clinical_aspects_of_premature_ejaculation_treatment בטיפולנט, פורטל לשירותים פסיכולוגים בישראל, 9/3/22
וואו אחי, טוב שיש