לפעמים נמצאים עם מישהו או מישהי ומרגישים התאמה ברמות אחרות, משהו שקשה להסביר במילים ומרגיש כמו חיבור מיוחד. אנחנו אומרים "יש לנו כימיה" ומרגישים שהבנו את התופעה למרות שרק נתנו לה שם, אולי כי עכשיו שיש לה שם היא מרגישה יותר ברורה וטבעית. אבל בעצם מה זה אומר שיש לנו כימיה? בפוסט הזה אציע הסבר על סמך מחקרים לתופעה וגם רעיון שלי. יהיה לנו שילוב בין פסיכולוגיה וביולוגיה כמו שאני אוהב. אתחיל מרקע שצריך כדי להבין את הרעיון, אח"כ אכתוב את הרעיון עצמו ואמשיך עם הסבר על איך זה קורה והרחבות. יאללה נתחיל!
רקע דמויות התקשרות - קשר הורי וקשר זוגי בני אדם שייכים למיעוט היונקים (כ-5%) שיוצרים קשר זוגי. הקשר יכול להיות לכל החיים עם בלעדיות מינית, יכול להיות רק לתקופה מסוימת ויכול להיות ללא בלעדיות מינית. העיקר הוא שבני אדם יוצרים קשר. שאר 95% היונקים אחרי הסקס הולכים כל אחד לדרכו, האם מגדלת את הצאצאים לבד ואין קשר בין ההורים. אבל אולי שמתם לב שהזכרתי פה קשר אחר: בין האם לצאצאים. האם דואגת להם לאוכל, להגנה ומשקיעה משאבים רבים בצאצאים שלה. הצאצאים מצידם כשהם במצוקה קוראים לאם לעזרה. כלומר גם כשאין קשר זוגי יש באבולוציה מנגנון שגורם להתקשרות, ליצירה של קשר בין האם לצאצאים. בבני אדם ובקופים הקשר חיוני להתפתחות תקינה. לא מספיק לספק לנו חלב, אוכל, ומים. ללא קשר בין-אישי שעובר גם דרך מגע רך וחמים בני אדם (וגם קופיפים) מפתחים בעיות בריאותיות ונפשיות קשות. המגע נותן ביטחון כפי שהודגם במחקריו של Harry Harlow בשנות ה50-70 (1). זו הייתה תקופה שבה הומלץ להורים להמעיט במגע עם הילדים שלהם (!) עקב חשש מזיהומים, רק בשנות ה- 70, בעקבות מחקרים אלו שונתה המדיניות כלפי מגע לילדים. בכל אופן, הצורך במגע הוא צורך בקשר ומתחת לצורך בקשר עומד מנגנון ההתקשרות. על מערכת ההתקשרות כתבתי פה בהרחבה וכעת בקצרה: מערכת ההתקשרות גורמת לצאצאים לחפש את האם בזמן מצוקה כדי לקבל ממנה ביטחון, ולאם היא גורמת לאכפתיות ורצון לטפל ולעזור לצאצאים. בבני אדם, באופן אידאלי התינוק לומד שאימו (ואביו) תעזור לו כשהוא בסטרס וכך מתפתח דפוס התקשרות בטוח עם תחושת ערך עצמי ועם אמון באחרים. בטבע, כל מאמצי האם היו עולים בתוהו אם היא הייתה נשארת לבד. בסביבה עם הרבה טורפים, או כשצריך להשקיע הרבה אנרגיה בלהביא מספיק מזון, האם לבד תגיע לאפיסת כוחות והיא חייבת עזרה. בתנאים האלה, כל פעם מחדש, התפתח באבולוציה הקשר הזוגי בין ההורים וגם הקשר האבהי. הקשרים האלו מאפשרים לצאצאים לשרוד.
איך זה קרה? הרעיון הוא שמאחר שכבר הייתה במוח מערכת שמאפשרת התקשרות בין האם לצאצאים הטבע עשה לה repurposing - ייעוד מחדש. כלומר הטבע השתמש במערכת שיודעת ליצור קשר (אמא-צאצאים) ליצירה של הקשר בין ההורים ובין האב לצאצא. כלומר ההתקשרות שלנו לפרטנרים הרומנטיים שלנו מבוססת על מנגנון שהתעצב כשהיינו תינוקות בזמן שההורים טיפלו בנו ועל אותו מנגנון שמאפשר לנו לטפל באחרים. איך ההתקשרות קורית מבחינה ביולוגית? אם הבסיס להיתקשרות הרומנטית ולהתקשרות אם-צאצא הוא אותו בסיס אז הגיוני שהמנגנון במוח מאוד דומה. ב-1980 בזמן הלידה של בנה הבכור, פרופ' סו קארטר הייתה בסוג של טריפ, רגשות של אהבה לתינוק הציפו אותה ובהיותה מדענית הבזיק במוחה רעיון: היא ידעה שההורמון אוקסיטוצין מופרש בכמויות גדולות בלידה, הוא מכווץ את שרירי הנרתיק והרחם ובכך מזרז את הלידה, לכן, היא חשבה, אם אחרי הלידה יש קשר בין האם לתינוק בעקבות פעולת האוקסיטוצין אולי האוקסיטוצין מופרש גם בסקס ויוצר את הקשר בין הפרטנרים המיניים (2)? זה היה ניחוש ומאז אכן התברר שההורמון אוקסיטוצין מופרש בסקס וקשור ליצירה ולשימור של הקשר הזוגי כמו גם לקשר ההורי. אזכיר את האוקסיטוצין שוב בהמשך אחרי שאכתוב על בסיס אפשרי אחר למערכת ההתקשרות: סנכרון. גם הסנכרון נמצא בקשר בין הורים ותינוקות ובקשר בין בני זוג (3,4). ייתכן שהסנכרון יוצר ומשמר את הקשר בין ההורים לצאצאים כמו גם את הקשר הזוגי, כמו האוקסיטוצין. למעשה, הסנכרון והאוקסיטוצין יפגשו עוד מעט, סבלנות. אז מה היה לנו בינתיים: ההורים והפרטנרים הרומנטיים שלנו הם דמויות התקשרות, כלומר דמויות שאנחנו סומכים עליהן שיעזרו לנו כשאנחנו בסטרס על מנת שנוכל לקבל ביטחון ולצאת לחקור את העולם. פרופ' גורית בירנבאום מאונ' רייכמן טוענת שהתשוקה היא למעשה ברומטר פנימי לחוזק האמונה שבן הזוג הוא דמות התקשרות (5), כלומר דמות תמיכה עבורנו. בתחילת הקשר אין שום דבר שמפריך את האמונה הזו ולכן התשוקה חזקה מאוד, אח"כ כבר יש (...) והתשוקה לכאורה יורדת, אבל רק לכאורה, כי כל עוד שבבסיס האמונה קיימת – התשוקה נמצאת והיא תופיע ותחבר בין בני הזוג בזמן משבר. משבר זוגי יסתיים ב make up sex ומשבר מחוץ לזוגיות מביא לרצון להתקרב לבן הזוג. כפי שבילדות קיבלנו את הביטחון מנוכחות ההורים, דמויות ההתקשרות הראשונות, בבגרות בני זוג הופכים להיות דמויות התקשרות שנותנות לנו ביטחון. מבוגרים כמו ילדים מקבלים ביטחון מדמויות ההתקשרות קרבה לדמויות ההתקשרות נותנת לנו ביטחון ומפנה משאבים קוגנטיבים למשימות אחרות. לכן כשהמשפחות מצטרפות ללוחמים בקילומטר האחרון של סיום מסלול קרבי הלוחמים המותשים מקבלים כוח מחודש, לכן אנשים בבדיקת שמיעה שומעים טוב יותר (!) כשהם מסתכלים על תמונה של דמויות ההתקשרות שלהם (6), לכן ילדים מצליחים יותר במשחק כשההורים מסתכלים עליהם מאשר אם ההורים נמצאים ליד אבל שקועים בטלפון (7), לכן כשאחד מבני הזוג עובר משבר הוא צריך את נוכחות השני ולכן אובדן של דמות התקשרות (שכול או פרידה רומנטית) צפוי לגרום לירידה קוגנטיבית. אז איך זה קורה? איך יחסים מתורגמים לביולוגיה? נתחיל מיחסי הורים ילדים ואז נעבור ליחסים רומנטיים וכל זה יהיה רקע להסבר ל"יש לנו כימיה". סנכרון בין ההורים לתינוק סנכרון בהתנהגות כאמור הבסיס לקשר הרומנטי זו מערכת ההתקשרות שנוצרה בהתחלה עבור קשר אימהי. ההישרדות של התינוק תלויה במי שמטפל בו. לפני שלתינוק יש שפה, הוא צריך לתקשר את צרכיו בדרך אחרת ובאותה מידה המטפלים לא יכולים לומר לתינוק להרגע, אלא צריכים להעביר את המסר בדרכים לא מילוליות. לאט לאט התינוק מקשר בין ההתנהגויות של ההורים להרגעות וביטחון. אחד הדברים הבולטים בקשר בין הורים לתינוקות זה הסנכרון. ההורים והתינוק מחקים את הבעות הפנים אחד של השני, הם מחליפים מבטים, הם בתשומת לב לאותם דברים "תראה חתול!", המבוגרים מתחילים לדבר באינטונציה של פעוטות ולפעמים גם עם אותו מנח גוף והפעוטות בתורם מחקים את ההורים. נוצרת מערכת יחסים הדדית שנותנת סיפוק לשני הצדדים.
סנכרון גופני (אוטונומי, לא רצוני) לא רק ההתנהגות הרצונית מסונכרנת: באופן מפתיע התברר שגם הביולוגיה הלא רצונית מסתנכרנת! פרופ' רות פלדמן מאוניברסיטת רייכמן הראתה התאמה בקצב הלב וברמת הורמונים בדם (קורטיזול, אוקסיטוצין, CCK) בין הורים לילדים שלהם. זה מפתיע כי נשאלת השאלה איך הגוף של ההורה יודע מה קצב הלב של התינוק? ואיך התינוק יודע מה רמת הקורטיזול - הורמון הסטרס - אצל ההורה על מנת להתאים את עצמו אליו. למעשה, למיטב ידיעתי אין לכך תשובה אולם הממצאים שהתופעה עצמה קיימת חזקים. ייתכן שההתאמה הגופנית הלא רצונית קורית כתוצאה של התאמה ריגשית. כלומר ההתנהגות של הורה בסטרס גורמת לתינוק להיות בסטרס ולכן לשניהם יהיו רמות קורטיזול גבוהות וגם להיפך: כשההורה בטוח ורגוע התינוק נירגע. כשהתינוק במצוקה הוא בוכה וזה גורם למצוקה אצל ההורה. מנגנון כזה, הוא בעצם מנגנון של אמפטיה: כשלאחד כואב אז גם לשני כואב. ככה ההורה מרגיש את מה שהתינוק מרגיש גם ללא שפה. בהמשך הפוסט נראה מנגנון מוחי אפשרי לזה. פרופ' פלדמן גם הראתה שרמת הסנכרון בין ההורים לפעוטות מתואמת עם כמות האוקסיטוצין אצל ההורים (8) מה שמעלה את האפשרות שאוקסיטוצין מעלה סנכרון בין אישי. אכן, מחקרים נוספים הצביעו על זה שאוקסיטוצין מעלה סנכרון בין אנשים (9-11) (אולי דרך זה שהוא גורם לאנשים להסתכל לעיניים (12)). כפי שתיכף ניראה, זה בעצם מאחד את שני הרעיונות: אוקסיטוצין מעלה סנכרון ועל ידי כך הוא מחזק קשרים בין אישיים. אבל אחזור למנגנון - כלומר איך זה קורה - בהמשך, הנקודה החשובה כרגע היא שההורים והתינוקות מסונכרנים זה עם זה בהתנהגות ובביולוגיה שלהם. סיימתי עם הרקע וכעת אני יכול לעבור להסבר: מה זה אומר ש "יש לנו כימיה"?
מאחר שההורים מסונכרנים עם התינוק, אני מציע שהתינוקות לומדים לקשר את דמות ההתקשרות עם דמות שמסונכרנת איתם. במילים אחרות: מבחינת התינוק, דמות שמסונכרנת איתי היא דמות ההתקשרות שלי. מכיוון שדמות ההתקשרות נותנת ביטחון, דמות שמסונכרנת איתנו נותנת לנו ביטחון. הלמידה הזו נשארת איתנו, לכן כשאנחנו אנשים בוגרים ופוגשים בן או בת זוג פוטנציאלים והם גם מסונכרנים איתנו אנחנו מאמינים שהם יהיו דמויות תמיכה עבורנו ונוצרת משיכה בגלל האסוציאציה שלמדנו בילדות. אנחנו לא מודעים לכל זה ורק מרגישים שיש לנו כימיה. השלכות והרחבות האם סנכרון בין פרטנרים פוטנציאלים מעלה משיכה? את זה אכן בדקו:
משיכה רומנטית וסנכרון
הסרטון על מסך המחשב במעבדה הראה זוג בבליינד דייט: דני, בחור יפה תואר, נשען אחורה ושם את ידיו על ירכיו הוא הסתכל על שיערה הג'ינג'י והיפה של דפנה שישבה מולו, כשהיא נשענת קדימה, ידיה על כוס היין שלה ומביטה לעיניו. החוקרת כבר ידעה את התשובה ובכל זאת הסתכלה על מסך נוסף, שם היה גרף שהציג את מוליכות העור של דני ושל דפנה לאורך הפגישה. מוליכות העור של דני עלתה וירדה - וכך גם של דפנה - אבל לא הייתה שום התאמה בין שני הקווים. כשמוליכות העור של דפנה עלתה אצל דני לפעמים לא היה שינוי לפעמים הייתה ירידה ולפעמים עלייה וכך גם להיפך. כלומר גם שפת הגוף וגם מוליכות העור לא היו מסונכרנים בין דני ודפנה והחוקרת ציינה ביובש "היא לא תרצה אותו". שעה אח"כ כשנשאלה דפנה את מי היא בוחרת לדייט נוסף מתוך סדרת הגברים אותם פגשה בניסוי היא אכן בחרה בעוזי, גבר צנום שלכאורה נראה פחות מושך מדני. אלא שהחוקרת לא הופתעה: בדייט של עוזי ודפנה שפת הגוף שלהם הייתה מסונכרנת: שניהם נגעו בכוס היין באותו הזמן, הם החליפו מבטים ואח"כ חיוך וגם מוליכות העור שלהם הייתה מתואמת. זה סיפור שהמצאתי כדי להדגים ניסוי כזה בדיוק שהתבצע ע"י פרופ' שיר אציל מהאוניברסיטה העברית (13). לפי הסנכרון בשפת הגוף (לאן מסתכלים, מנח הגוף, איפה הידיים) עליה אנשים שולטים באופן רצוני והסנכרון הביולוגי במוליכות העור, שעליו אנחנו לא יכולים לשלוט באופן רצוני, אפשר היה לחזות איזה זוגות ירצו להמשיך לדייט נוסף ואיזה לא! גם מחקרים קודמים מצאו מסקנות דומות: סנכרון מנבא רצון לקרבה (15,14) וגם להיפך: קרבה רגשית גורמת לסנכרון. לעומת זאת, פרטנרים פוטנציאלים או קיימים שאינם מסונכרנים מרגישים ריחוק ופחות משיכה. הסנכרון נבחן גם בקצב ההתקרבות: האם אחד מבני הזוג מנסה להתקרב מהר יותר מהשני? במקרה כזה הוא יתפש כאגרסיבי. לאט מידי? במקרה כזה הוא יתפס כחסר ביטחון ומשעמם. בדיוק בקצב המתאים גם לשני? וואלה! בינגו. יש כימיה. אני מציין את זה כי במציאות, אנחנו יכולים להסתמך על שפת הגוף, על אינטונציה, על תהליכים ביולוגיים כדי לקבל פידבק עד כמה הצד השני מעוניין להתקרב. לפי הפידבק שאנחנו מקבלים אנחנו יכולים להתאים את עצמנו אחד לשני ולשמור על סנכרון. אולם הדברים האלה כמובן חסרים בתקשורת און-ליין ולכן יהיה פחות סנכרון ופחות משיכה בהכרויות און ליין לעומת הכרויות פנים אל פנים. כשמוסיפים לזה את הקלות השערורייתית שבה אנו פוסלים מועמדים לקשר רומנטי התוצאה עגומה. סנכרון מתייחס לתיאום בתהליכים שקורים לאורך זמן אבל ייתכן שיש הכללה ולא רק סנכרון אלא דמיון בכלל יוצר קרבה: "גם אתה מבאר-שבע? איזה יופי גם אני!" , או "גם לי קרה אותו דבר!"..פרטנרים פוטנציאלים מאוד מתלהבים למצוא נקודות דמיון בינהם. ייתכן שאפשר בדרך הזו להסביר את הרעיון שדומה מושך דומה. אבל איך עושים את זה?
חלקכם כבר חושבים עכשיו באופן מעשי, על בני זוג ספציפיים שאותם אתם רוצים. אתם מבינים שכדי שגם הם ירצו אתכם אתם צריכים להסתנכרן. אבל איך עושים את זה? כלומר מה עוזר לנו להסתנכרן? שני אנשים יכולים להסתנכרן אחד עם השני לפי קצב חיצוני, למשל ללכת לרקוד, או ללכת להופעה. במילים אחרות מוסיקה מסנכרנת בין אנשים בזכות המקצב. עוד דרך לסנכרן היא בעזרת נשימה משותפת כפי שנהוג במסורות טנטריות תוך כדי ישיבה טנטרית המצטיינת בסימטרייה ובמבט משותף. באותו אופן, גם רגשות משותפים מסנכרנים אותנו, למשל כשאנחנו צופים ביחד בסרט, או הולכים ביחד להצגה ואכן הם ידועים כפעילויות זוגיות. בכלל, פעילויות משותפות מסנכרנות, טיול למשל. המסר הוא 'לא רק להיות ביחד' אלא 'לעשות ביחד'.
סנכרון בין אישי מקרב לא רק בזוגיות
סנכרון של התנהגות בין אנשים מקרב לא רק בין בני זוג אלא בכלל מקרב אנשים זה לזה ויוצר גיבוש של קבוצות: טקסי פולחן ותפילות כוללים מקצב והם מסנכרנים את המעורבים, כך הם גיבשו שבטים וקהילות לאורך ההיסטוריה. אפשר לחשוב גם על החיבה של גנרלים לתרגילי סדר בצבא באותו אופן. גם צחוק מדבק, מסנכרן אנשים ומגבש את הקבוצה. חישבו על איש אחד שלא צוחק כאשר כולם צוחקים מסביב: הוא מייד נתפש כלא שייך. אחד הדברים שאנשים מציינים שחשוב להם בבן זוג זה התאמה בחוש ההומור. ייתכן שזו הסיבה. הצחוק מסנכרן אותנו.
כמו בין בני זוג, גם בקבוצות במקביל לסנכרון בהתנהגות מתפתח סנכרון ביולוגי למשל בקצב הלב וכשיש יותר סנכרון ביולוגי בקבוצה יש יותר הרגשה של לכידות קבוצתית (16). שחקנים, מוסיקאים ורקדנים באימפרוביזציה מכירים מצב של תיאום מלא בינהם, זה נקרא מצב של flow והם מכנים את זה - To be in the zone - זו הרגשה נעימה של ביחד והתמוססות הגבולות הבין אישיים וגם היא.. מלווה בסנכרון ביולוגי! (17).
עוד דוגמה לסנכרון והתקשרות היא טיפול נפשי. מתברר שבטיפול מתפתח סנכרון בין המטפל והמטופל, אוקסיטוצין עוזר לזה ומוצאים שמטפלים מנוסים מסתנכרנים טוב יותר ממטפלים חדשים (18), מה שמראה שהיכולת להסתנכרן נלמדת ומתפתחת אפילו אם אנחנו כלל לא מודעים לזה.
אז המסקנה היא שסנכרון אכן מקרב אנשים בוגרים. לכן ייתכן שכשאנחנו אומרים שיש לנו כימיה אנחנו בעצם חווים סנכרון בין אישי. איך המוח מבין שיש סנכרון? איך המוח יוצר סנכרון? אין עדיין למיטב ידיעתי תשובה מלאה אבל בחלק הבא אציין את מה שכן ידוע.
סנכרון בפעילות המוחית
פרטנרים רומנטיים מסתנכרנים בהתנהגות שלהם והם גם מסתנכרנים בדברים שהם לא בשליטתם כמו ברמת ההורמונים, בקצב הלב ואפילו בגלי המוח שלהם (19)! גלי המוח עצמם נוצרים מפעילות עצבית מסונכרנת בתוך כל מוח. ככל הניראה ההורמון אוקסיטוצין עוזר לסנכרון בין אישי לא רק בין הורים ותינוקות אלא גם בין מבוגרים (9-11). אבל איך מוחות יכולים להסתנכרן אחד עם השני? במחקר מ UCLA בזוגות עכברים (20) נמצאו תאי עצב במוח שהפעילות שלהם משקפת את הפעילות של העכבר עצמו ותאי עצב אחרים במוח שהפעילות שלהם משקפת את ההתנהגות של העכבר הנוסף שנמצא ליד. כך שני העכברים מסתנכרנים ברמה המוחית זה עם זה גם כאשר הם מבצעים פעולות אחרות לגמרי. לדוגמה, נניח שעכבר א משפשף לעצמו את השפם. יש לו תאי עצב שמתחילים מייד לפעול כי הם משקפים את ההתנהגות שלו. לעכבר ב יש גם תאי עצב שמתחילים מייד לפעול כי גם הם משקפים את שפשוף השפם של עכבר א. יותר מזה, החוקרים ראו שאחרי רגעים שבהם היה סנכרון מוחי היו רגעים של סנכרון בהתנהגות. הסנכרון שהחוקרים מצאו היה קשור להתנהגויות לא מיניות כך שכניראה סנכרון בין מוחי הוא תכונה כללית של התנהגות חברתית מעבר לתחום הרומנטי. אגב, התברר שמידת הדומיננטיות קובעת את מידת הסנכרון: לעכברים דומיננטים היו יותר תאים ששיקפו את ההתנהגות של עצמם ופחות של העכבר הלא-דומיננטי. בכל מקרה, הימצאות תאי עצב שמקודדים את התנהגות האחר מאפשרת להפעיל מנגנון במוח שגורם לסינכרון ריגשי וגופני לא רצוני, כמו קצב לב והפרשה של הורמונים. זה רמז לתשובה אבל יש עדיין הרבה שאלות ללא מענה: איך אנחנו מסתנכרנים כשיש הרבה אנשים בסביבה, למה עם אנשים מסוימים יותר קל לנו להסתנכרן מאשר עם אחרים (אולי יש לנו טווח מסויים שבתוכו אנחנו יכולים לנוע כדי להסתנכרן ולכן נוכל להסתנכרן רק עם מי שבטווח הזה, לדוגמה אם אני אדם רגוע אוכל להסתנכרן עם מי שקצת נירגש אבל לא עם מי שבסערה ריגשית).
במחקר נוסף (21), גם הוא מ UCLA, החוקרים סנכרנו באופן מלאכותי פעילות מוחית של שני עכברים מתוך קבוצה של 4 עכברים ולאחר מכן מצאו שהעכברים שהמוחות שלהם סונכרנו העדיפו להיות זה עם זה! שוב, זה מחזק את הרעיון של הפוסט הזה: סנכרון בפעילות המוחית גורם למשיכה. הצלחת הסנכרון המלאכותי כ"כ מדהימה שהחוקרים החביאו אותה בתוך המאמר והבליטו את ההישג בפיתוח הטכנולוגיה עצמה. אז הנה שלפתי לכם את התוצאה המדהימה הזו. אני ועוד רבים מחכים לראות האם ניתן יהיה לחזור על תוצאות המחקר הזה.
סנכרון וסקס סנכרון זו משימה קשה וייתכן שהיכולת להסתנכרן מהווה ברומטר ליכולות של האדם השני. כדי להסתנכרן, יש צורך גם לשים לב למקצב של האדם השני, גם למקצב העצמי, לשמור על קצב, ללבצע התאמות ולמצוא את הזמן 'הנכון' לשינוי, אחרת יש התרגלות ושיעמום. לכן ייתכן שמי שמצליח להסתנכרן וגם להישאר מעניין הוא בן זוג מועדף מבחינה אבולוציונית (22). כתבתי על חשיבות הסנכרון למשיכה בין אנשים עוד לפני שיש בינהם מגע. כשיש מגע, הנשיקה גם היא יכולה להיות ברומטר לסנכרון וכמובן שיחסי המין מאופיינים במקצב ובסנכרון בין אישי שהולך ועולה. כמו בריקוד שהזכרתי קודם, גם ביחסי המין המקצב התחושתי מסנכרן את בני הזוג ובנוסף הוא מסנכרן את המוחות שלהם. יתרה מכך, יחסי מין הם מצב שבו אנשים מרוכזים בכאן ועכשיו ותשומת הלב שלהם מופנית לחושים יותר מאשר בכל פעילות אחרת (23). במצב כזה, מצב של flow, האני מצטמצם והסנכרון קורה באופן אוטומטי ללא מחשבה. כך, מקצב משותף של תנועות יוצר מקצב משותף של תחושות שיכול ליצור מקצב משותף שהולך ועולה בפעילות המוח עד למצבי אקסטזה (22). אכן, הפעילות העצבית בזמן האורגזמה מגיעה לשיא שדומה להתקף אפילפטי: פעילות רבה ומסונכרנת של חלקי מוח רבים (24). ככל שיותר תשומת לב מופנית לחושים, האני יותר נעלם (מצב של flow). ככל שיש סינכרון יש יותר ההרגשה של מיזוג עם האדם השני שמסונכרן איתנו, התמוססות הגבולות הבין-אישיים ותחושת קרבה אולטימטיבית. אכן, גם גברים וגם נשים שבאופן תדיר חווים אורגזמה באותו זמן שגם בן/בת הזוג חווים אורגזמה מדווחים על יותר סיפוק מיני, סיפוק כללי מהקשר ובכלל יותר סיפוק מהחיים (25). אני עובד קשה כדי להנגיש תוכן איכותי, מעמיק ובחינם בנושא מדעי המיניות. אם מתאים לכם לפרגן לי בקפה (4$), אשמח וזה עוזר לי להמשיך. תודה מראש! (אפשר גם בביט/פייבוקס 0528726673).
לסיכום פרטנרים רומנטיים הם דמויות התקשרות. אני מציע שבילדות אנחנו לומדים שדמויות ההתקשרות שלנו מסונכרנות איתנו ולכן כמבוגרים כשאנחנו פוגשים מישהו שמסונכרן איתנו יש התקשרות. הסנכרון הוא בהתנהגות רצונית ובמפתיע גם בפעולת מערכות לא רצוניות: המערכת האוטונומית (קצב הלב, מוליכות העור), ההורמונלית ואפילו סנכרון בגלי המוח. ככל הנראה הסנכרון מושג בזכות תאים במוח שהפעילות שלהם משקפת את התנהגות האחר. הסנכרון יוצר קרבה (26) והקרבה יוצרת סנכרון וכך רמת הסנכרון הולכת ועולה ומגיעה לשיא בפעילות המינית. בפעילות המינית, המקצב משתקף בפעילות מוחית יותר ויותר מסונכרנת בכל אחד מהמוחות בינו לבין עצמו ובין המוחות המעורבים מה שיוצר - במצבי שיא - מצב טרנס והרגשה של התמוססות האני. יש לנו כימיה.
תודה
אני מודה לפרופ' ג'ימס פאוס מאוניברסיטת צ'ארלס בפראג שחולק איתי את מחשבותיו ואת הידע העצום שלו בנוירוביולוגיה של מיניות, כולל על הנושא בפוסט הזה.
מקורות התמונה Freepik
“Love in Infant Monkeys”, Harry Harlow, (1959) Scientific American.
“The Monogamy Paradox: What Do Love and Sex Have to Do With It?” Carter, C. Sue, Perkeybile, Allison M. (2018) Frontiers in Ecology and Evolution
“Parent-infant synchrony: a biobehavioral model of mutual influences in the formation of affiliative bonds”, (2005) Feldman, Ruth, Monographs of the Society for Research in Child Development
“The Neurobiology of Human Attachments”, (2017) Feldman, Ruth, Trends in Cognitive Sciences
“Evolved to be connected: the dynamics of attachment and sex over the course of romantic relationships”, (2019) , Birnbaum, Gurit E. Reis, Harry T. Current Opinion in Psychology
“Safe and Sound: The Effects of Experimentally Priming the Sense of Attachment Security on Pure-Tone Audiometric Thresholds Among Young and Older Adults” (2022), Nagar, S., Mikulincer, M., Nitsan, G., & Ben-David, B. MStupica, B. (2016), Psychological Science.
“Rounding the bases with a secure base.” (2016) Attachment & Human Development. “Social Support and the Perception of Geographical Slant” (2008), Journal of Experimental
“Oxytocin and vasopressin support distinct configurations of social synchrony”, (2014), Apter-Levi, Yael, Zagoory-Sharon, Orna, Feldman, Ruth, Brain Research
“Oxytocin improves synchronisation in leader-follower interaction”, (2016), Gebauer, L., Witek, M. A.G., Hansen, N. C., Thomas, J., Konvalinka, I., Vuust, P. Scientific Reports
“The oxytocinergic system mediates synchronized interpersonal movement during dance” (2019), Josef, Liad, Goldstein, Pavel, Mayseless, Naama, Ayalon, Liat, Shamay-Tsoory, Simone G. Scientific Reports
“Oxytocin enhances inter-brain synchrony during social coordination in male adults”, (2016), Mu, Yan, Guo, Chunyan, Han, Shihui, Social Cognitive and Affective Neuroscience
Oxytocin Increases Gaze to the Eye Region of Human Faces, (2008), Guastella, Adam J., Mitchell, Philip B.,Dadds, Mark R., Biological Psychiatry
“Bio-behavioral synchrony is a potential mechanism for mate selection in humans”, (2022), Zeevi, Lior, klein Selle, Nathalie, Kellmann, Eva Ludmilla, Boiman, Gal, Hart, Yuval, Atzil, Shir, Scientific Reports
“You are in sync with me: Neural correlates of interpersonal synchrony with a partner”, (2014) Cacioppo, S., Zhou, H., Monteleone, G., Majka, E. A., Quinn, K. A., Ball, A. B., Norman, , G. J., , Semin, G. R., Cacioppo, J. T. Neuroscience
"Being on the same wavelength: Behavioral synchrony between partners and its influence on the experience of intimacy", (2019), Sharon-David, Hilla, Mizrahi, Moran, , Rinott, Michal, Golland, Yulia, Birnbaum, Gurit E., Journal of Social and Personal Relationships
“Interpersonal Physiological Synchrony Predicts Group Cohesion”, (2022), Tomashin, Alon, Gordon, Ilanit, Wallot, Sebastian, Frontiers in Human Neuroscience
“Being in the zone: Physiological markers of togetherness in joint improvisation”, Noy, Lior, Levit-Binun, Nava, Golland, Yulia, Frontiers in Human Neuroscience
“Inter-brain plasticity as a biological mechanism of change in psychotherapy: A review and integrative model”, (2022), Sened, Haran, Zilcha-Mano, Sigal, Shamay-Tsoory, Simone, Frontiers in Human Neuroscience
“Human attachments shape interbrain synchrony toward efficient performance of social goals”, (2021), Ruth Feldman, NeuroImage
“Correlated Neural Activity and Encoding of Behavior across Brains of Socially Interacting Animals”, (2019), Kingsbury, Lyle, Huang, Shan, Wang, Jun, Gu, Ken, Golshani, Peyman, Wu, Ye Emily, Hong, Weizhe, Cell
“Wireless multilateral devices for optogenetic studies of individual and social behaviors”, (2021) Yang, Yiyuan,Wu, … Rogers, John A. Nature Neuroscience
“What is orgasm? A model of sexual trance and climax via rhythmic entrainment”, (2016), Safron, Adam, Socioaffective Neuroscience & Psychology
“A Wandering Mind Is an Unhappy Mind”, (2010), Killingsworth, Matthew A., Gilbert, Daniel T., Science
“Brain Activity Unique to Orgasm in Women: An fMRI Analysis”, (2017) , Wise, Nan J., Frangos, Eleni, Komisaruk, Barry R. Journal of Sexual Medicine
"Simultaneous Penile–Vaginal Intercourse Orgasm is Associated with Satisfaction (Sexual, Life, Partnership, and Mental Health)", (2011) Brody, Stuart, Weiss, Petr, The Journal of Sexual Medicine
"Being on the same wavelength: Behavioral synchrony between partners and its influence on the experience of intimacy", (2019), Sharon-David, Hilla, Mizrahi, Moran, Rinott, Michal, Golland, Yulia, Birnbaum, Gurit E. Journal of Social and Personal Relationships
Comments